אורגד(המנוח) ואח' נ' מוסך נביל את עאמר בע"מ

פסק דין

בתיק דנן הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, כב' הרשם אורי אוחיון, מיום 11.12.13 אשר ניתנה בתיק הוצאה לפועל מספר 08-02849-99-7-09.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון אשר התקיים בפניי, נחה דעתי לדון בעניין כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור עפ"י הרשות שניתנה.

מדובר בהחלטה שבמסגרתה דחה כב' הרשם את בקשת עו"ד משה ינאי המשמש כמנהל העיזבון של המנוח רגב אורגד ז"ל (להלן – "מנהל העיזבון" ו-"המנוח" בהתאמה) למחיקת שמה של יורשת המנוח, הגב' דברת אורגד (המערערת 2), כחייבת בתיק ההוצאה לפועל ובמקומה לרשום את מנהל העיזבון כחייב.

נתוני רקע:

כנגד המנוח נפתח בחייו תיק הוצאה לפועל מספר 08-02849-99-7-09 לגביית חוב של המשיבה בסכום של כ-10,000 ₪. אלא שביום 30.8.09 נפטר המנוח בתאונת דרכים קטלנית.

ביום 19.4.10 ניתן צו ירושה לפיו אחותו של המנוח, היא המערערת 2, הוכרזה כיורשת יחידה שלו (להלן – "היורשת"). זמן מה לאחר מכן מונה עו"ד משה ינאי כמנהל העיזבון עפ"י צו ניהול עיזבון שניתן ע"י הרשם לענייני ירושה ביום 11.1.11.

למנוח היו חובות רבים ונפתחו כנגדו מספר תיקי הוצל"פ כאשר כלל חובותיו מגיעים כיום לסכום של כמיליון וחצי ₪.

מתברר, כי למנוח לא היו כל נכסים בעת מותו, ואולם בעקבות תביעה שהוגשה כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב המעורב בתאונה, קיבל העיזבון פיצוי בסכום של 900,000 ₪ המהווים את כל נכסי העיזבון. לאחר ניכוי סכומים ששולמו מתוך הפיצוי הנ"ל עבור הוצאות קבורה, שכר טרחת עורך דין והוצאות ניהול העיזבון, הסכום שנותר לחלוקה בין הנושים עומד על כ-700,000 ₪ - סכום שאין בו כדי לכסות את חובותיו של המנוח.

בנסיבות אלה, הגיש מנהל העיזבון ביום 1.1.14 לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לניהול העיזבון בפשיטת רגל כאשר כוונת מנהל העיזבון היא להגיש בקשה להכריז על העיזבון כפושט רגל לבית המשפט המחוזי מיד עם קבלת האישור האמור.

יוצא אפוא, כי בפועל היורשת של המנוח לא תקבל כל נכס מנכסי העיזבון.

אשר לתיק ההוצל"פ שבנדון - ביום 27.5.13 ובעקבות פטירת המנוח, הגישה המשיבה בקשה למחיקת שמו של המנוח כחייב ולרשום תחתיו את היורשת כחייבת בתיק בהיותה היורשת היחידה.

כב' הרשם נעתר לבקשה והורה ליורשת להוכיח מה חלקה בירושה ומה כלול בעיזבון המנוח.

ביום 4.11.13 הגיש מנהל העיזבון לכב' הרשם בקשה למחיקת היורשת כחייבת בתיק ובמקומה לרשום את העיזבון כחייב, כפי שנעשה בכל תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגד המנוח, וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, כי רישום היורשת כחייבת עלול ליצור מצב של העדפת נושים באופן המזכה את המשיבה לקבלת כספים ישירות מהיורשת ומחוץ להסדר הנושים אשר עתיד להיעשות בכל תיקי ההוצל"פ של המנוח; השני, נעוץ בכך שעיזבון המנוח טרם חולק וגם לאחר חלוקתו היורשת צפויה שלא לקבל מהעיזבון כספים כלשהם, שכן ברור שהכספים המוחזקים כיום ע"י מנהל העיזבון אין בהם כדי לכסות את חובות המנוח.

ביום 11.12.10 דחה כב' הרשם את בקשת מנהל העיזבון ומכאן הערעור הנדון.

בדיון אשר התקיים לפניי, חזרה ב"כ מנהל העיזבון על הנימוקים הנ"ל, תוך שהדגישה בפניי כי נכסי העיזבון מוחזקים כעת בידי מנהל העיזבון וטרם חולקו ליורשת או לנושים בתיקי ההוצל"פ מהסיבה שאין בסכום המוחזק בידיו כיום כדי לכסות את כלל החובות של המנוח.

לעומת זאת טען ב"כ המשיבה, כי הוא מתנגד לבקשה משום שלא הוגשה בזמן. לגופו של עניין טען ב"כ המשיבה, כי היורשת היא היורשת היחידה של המנוח ולכן אין מקום לשנות מהחלטת כב' הרשם ולמחוק אותה כחייבת בתיק, תוך שההפנה לפסיקה שונה של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי.

דיון:

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את הערעור.

אפתח בכך כי כבר בדיון עצמו התברר כי הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה בפרק הזמן הקבוע בתקנה 119 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן- "תקנות ההוצאה לפועל"), לאור מועד המצאת ההחלטה למערער 1, ולכן הטענה בדבר הגשת הבקשה באיחור, דינה להידחות.